אָדָם הַצּוֹפֶה מֵרֹאשׁ אֶת תּוֹצְאוֹת הַמַּעֲשֶׂה.

חֲמוֹר נוֹשֵׂא סְפָרִים

פֵּרוּשׁ:כְּמוֹ זֶרֶם מַיִם הַפּוֹרֵץ מֵהָאֲדָמָה. כִּנּוּי לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁמִּתְקַדֵּם וּמִתְפַּתֵּחַ בְּלִמּוּדָיו.

אָדָם נָבוֹן שֶׁעֵינָיו פְּקוּחוֹת וְרוֹאוֹת בְּצוּרָה נְכוֹנָה אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו.

הִשְׁתַּדֵּל לִזְכּוֹר הֵיטֵב.

פָּזִיז בְּמַעֲשָׂיו וְאֵינוֹ שָׂם לֵב לַמְּצִיאוּת.

בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה

אֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ

נֶאֱמַר עַל אָדָם שֶׁהַפְּנִימִיּוּת שֶׁלּוֹ אֵינָה כְּמוֹ הַחִיצוֹנִיּוּת שֶׁלּוֹ.

בּוֹר שֶׁטִּיְּחוּ אוֹתוֹ בְּסִיד, לָכֵן אֵין הַמַּיִם נִסְפָּגִים בְּקִירוֹתָיו. כִּנּוּי לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ זִכָּרוֹן מְעוּלֶה.

בֶּן תּוֹרָה, לַמְדָן

דַּעְתּוֹ קַלָּה

אֵין חָכָם כְּבַעַל נִסָּיוֹן

כָּתַב עַל לוּחַ לִבּוֹ

בַּר אוֹרְיָן

הֶחָכָם-עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ

אֵיזֶהוּ חָכָם?- הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד

הָאָדָם לוֹמֵד מֵהַצְלָחוֹתָיו וְכִשְׁלוֹנוֹתָיו.

כַּמַּעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר

כִּנּוּי גְּנַאי לְאָדָם שֶׁקּוֹרֵא הַרְבֵּה, אֲבַל אֵינוֹ מַפְנִים אֶת הַדְּבָרִים שֶׁקָּרָא.