אָדָם נָבוֹן שֶׁעֵינָיו פְּקוּחוֹת וְרוֹאוֹת בְּצוּרָה נְכוֹנָה אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו.

חֲמוֹר נוֹשֵׂא סְפָרִים

אֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ

הִשְׁתַּדֵּל לִזְכּוֹר הֵיטֵב.

כִּנּוּי גְּנַאי לְאָדָם שֶׁקּוֹרֵא הַרְבֵּה, אֲבַל אֵינוֹ מַפְנִים אֶת הַדְּבָרִים שֶׁקָּרָא.

פֵּרוּשׁ:כְּמוֹ זֶרֶם מַיִם הַפּוֹרֵץ מֵהָאֲדָמָה. כִּנּוּי לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁמִּתְקַדֵּם וּמִתְפַּתֵּחַ בְּלִמּוּדָיו.

לֹא הֵבִין כְּלוּם. לֹא הִתְמַצֵּא בְּדָבָר.

הֶחָכָם-עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ

הָאָדָם לוֹמֵד מֵהַצְלָחוֹתָיו וְכִשְׁלוֹנוֹתָיו.

דַּעְתּוֹ קַלָּה

כָּתַב עַל לוּחַ לִבּוֹ

בַּר אוֹרְיָן

פָּזִיז בְּמַעֲשָׂיו וְאֵינוֹ שָׂם לֵב לַמְּצִיאוּת.

בּוֹר שֶׁטִּיְּחוּ אוֹתוֹ בְּסִיד, לָכֵן אֵין הַמַּיִם נִסְפָּגִים בְּקִירוֹתָיו. כִּנּוּי לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ זִכָּרוֹן מְעוּלֶה.

לֹא מָצָא אֶת יָדָיו וְרַגְלָיו

כַּמַּעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר

בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה

נֶאֱמַר עַל אָדָם שֶׁהַפְּנִימִיּוּת שֶׁלּוֹ אֵינָה כְּמוֹ הַחִיצוֹנִיּוּת שֶׁלּוֹ.

אֵין חָכָם כְּבַעַל נִסָּיוֹן

בֶּן תּוֹרָה, לַמְדָן